ת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
4532-02-12
04/02/2013
|
בפני השופט:
בנימין ארבל
|
| - נגד - |
התובע:
תוגלילי נכסים בע"צ
|
הנתבע:
1. יעקב טסלר
2. אשר הורוביץ
|
| החלטה |
בבקשה לפיצול סעדים
1. בקשה לפיצול סעדים, אשר הוגשה "לשם הזהירות". בתביעה שלפני, טוענת התובעת כנגד הנתבע 1 - אדם אשר מכר לה נכס תוך תרמית והטעייה כנטען על ידה, וכנגד הנתבע 2 - שהיה המתווך בעסקה ונטל חלק פעיל במעשה התרמית הנטען. התביעה הינה לסעד הצהרתי לפיו בוטל ההסכם שבין הצדדים, וכן לסעד של השבה, המכונה אמנם בכתב התביעה כהצהרה, וכן תביעה לפיצויים בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לתובעת ולמנהלה.
2. במקביל לתביעה זו, הוגשה בקשה לפיצויים לבית משפט השלום בתל-אביב כנגד שני הנתבעים הנ"ל אשר עניינה הטעיה, מרמה ומצגי שווא. משטען ב"כ הנתבע 1 כנגד תביעה זו, הזדרזה התובעת והגישה את בקשתה זו לפיצול סעדים בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, "באופן שיאפשר למבקשת לתבוע סעד כספי כנגד המשיבים בגין הנזקים שנגרמו או יגרמו לה כתוצאה מפעולות הטעייה, מרמה או מצגי שווא מצד המשיבים, אשר בעטיים חתמה המבקשת עם המשיב 1 על הסכם לרכישת הנכס...".
3. כאמור, לאחר שהוגשה התביעה לבית המשפט בתל-אביב, הוגשה בקשה זו שבפני לפיצול סעדים. כמפורט בבקשה, היא הוגשה בדיעבד, רק מחמת הזהירות. לדברי ב"כ המבקשת, מתייחסת התביעה העיקרית אך ורק לסעד ההצהרתי ולסעד השבה. בכך לא דק ב"כ המבקשת. שכן, כעולה מסעיפי הסעד המפורטים בכתב התביעה שלפני, הרי התובעת דורשת סעדים כספיים (ראה סעיפים 11.2 וכן 11.3 בכתב התביעה, וכן סעיף 40.2 ו- 40.3 לאותו כתב תביעה). על כן, לא ברור לי כיצד מבקשת עתה התובעת לפצל את סעדיה, למרות שתבעה סעדים אלה גם בבית משפט זה ובמסגרת ההליך שבפני גופו.
4. נכון אמנם, כי על פי הספרות והפסיקה, מקום שבעל דין תובע סעד הצהרתי, רשאי הוא לתבוע בתביעה נוספת, סעדים כספיים שמקורן באותן עובדות ובאותה עילה מוגברת, כהשלמה לסעד ההצהרה (ראה ספרו של
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה 7] בעמוד 105 והפסיקה שנזכרה שם). עם זאת, אין משמעו של פיצול סעדים, פיצול סעד אחד לסעדי משנה ובמיוחד שעה שבמקרה שלפנינו, נתבע בבית משפט זה, סעד של פיצויים בגין הפרת החוזה נשוא התובענה.
5. מנגד, יש לזכור, כי שעה שמדובר בסעדים המצויים בסמכות ערכאות שונות, כגון סעד הנוגע לאכיפת זכות במקרקעין, אשר מקומו בבית משפט המחוזי, לעומת סעד כספי, אשר מקומו נקבע לפי הסכום הנתבע, רשאי בעל הדין להגיש תביעות נפרדות, ללא כל צורך בקבלת רשות מבית המשפט (ראה
זוסמן סדרי הדין האזרחי [מהדורה 7] עמוד 170). דא עקא, שבמקרה שלפנינו לא הקפידה התובעת על הפרדת תביעותיה. יוצא איפוא, כי התובעת הגישה , לכאורה, לבית משפט זה תביעה לסעד שאינו בתחום סמכותו העניינית.
6. הנתבע 2 אינו מתנגד לפיצול הסעדים. לטעמו, מדובר בתביעה הנוכחית, בתביעה לסעד של הצהרה בלבד. כפי שהראיתי לעיל לא כך הם הדברים. ב"כ הנתבע 1 רואה בבקשה שלפנינו משום רצון מטעם התובעת לעשות מהצדדים ומבית המשפט "חוכא ואיטלולא ולנסות כל טריק תוך המצאת סדרי הדין מבראשית". לטעמו, אין כל מניעה שלא לצרף את התביעה הכספית בפני בית המשפט כאן, או להגיש תביעה נפרדת לאחר תום הדיון כאן.
7. ולאחר ששקלתי כל זאת, סבורני כי כאשר חיברה התובעת את תביעותיה ותבעה כבר בתביעתה דידן סעד כספי של פיצויים והשבה, עליה לשנס מותניה ולהחליט הכיצד מבקשת היא לפצל את סעדיה, למרות שביקשה בבית משפט זה סעדים זהים, והכיצד זה רשאית היא לתבוע סעדים כספיים שסכומם הכולל נופל מגבול סמכותו התחתון של בית משפט זה.
נוכח האמור, אני מחליט לדחות את הבקשה. על ב"כ התובעת לשקול עמדתו פעם נוספת ולהגיש כל בקשה שתתבקש נוכח האמור לעיל. בקשה כאמור תוגש תוך 7 ימים מהיום.
המבקשת תשא בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך של 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זאת ללא כל קשר לתוצאות הדיון בתובענה העיקרית.
ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.